קוראים לזה בשפה מקצועית 'השקט שאחרי הסערה', יהיו שיקראו לזה אחרי החגים כאילו מדובר בזמן מיוחד שעיני כולם נשואות אליו, וביננו מדובר בנפילת מתח, ערימות כביסה לא נגמרות עד יום פטירת רחל אימנו ומהר מאד נגלה כולנו שהשגרה אוכלת בנו בכל פה ושמאן דהוא שחוזר מחו"ל אחרי שגמר לחגוג את כל היום טוב שני יבוא וישאל נו אז איך היה החג? נבהה בו ולא נבין למה הוא מתכוון, אנחנו כבר בעיצומם של אכילת סופגניות.

נכון פה ושם עוד מבצבצים ניירות צבעוניים קרועים, קוטלי החרקים שמרססים על הסכך בהמלצת גדולי הרבנים כבר אזלו מהשוק, זכרון עמום ועמוס של שפעת עיתוני החג, על ספוריהם, ראיונותיהם, מיוחדיהם ובלעדיותיהם (מה שזכור לי בעיקר זה סיפור על יזם הייטק שחזר בתשובה, סיור בממלכת פונוביז', ודיסק שלא מפסיק לנגן טרנסים מאיזה מגזין) ובעיקר עוד שלושה קילו עודפים שלא מוכנים לרדת אחרי החג עקשנים מעצבנים אותם למיכל פטל.

כמו בכל אירוע מהסוג הזה יש את שלב ההכחשה, אנשים מנומנמים ברחובות, שטריימלים ששייכים ליוצאי חוצלארץ שלא הפסיקו לחגוג מהרגע שירדו מהמטוס ונחתו על אדמת הקודש, סטטוסים מפוהקים ויבשים וממוחזרים על השנאה המשותפת של החזרה לשגרע.

פתאום כולנו מקבלים טלפונים משושנה מ'הפניקס' בנוגע לביטוח חיים, ומבזק בינלאומי על המהירות 500 מגה שלהם במבצע חורף, גם הנייד לא שוקט על השמרים והוא מפוצץ הודעות מפנקות של כל רשתות השיווק והביגוד שחתמנו בלחץ של ערב חג על חברות במועדון הלקוחות שלהם

בין כל הררי הטלפונים וההודעות אפשר באמת לשכוח את החג שעברנו, אפשר לעכל את זה ולהתמודד עם הדכאון של ירידה מקודש לחול, יש עוד המון דרכים להתמודדות וכל אחד עושה את זה אחרת, יש את אלה שזוללים סופגניות ודיינישים החל מצאת שלושה כוכבים של שמחת תורה, מכירה גם כאלה שכבר הכינו שולחן לחנוכיה, וסגרו על דיל לברצלונה בט"ו בשבט

אבל בא נודה רגע ביננו לבין עצמינו, אחרי חודש עם הילדים בבית, ובישולים של כל סוג עוף או בהמה שחיים על פני הארץ, ערימות של אורחים ודודים, וצפיפות, רעש ודוחק בחנויות, לא מגיע לנו קצת שקט, קצת חזרה שפויה לימים שלווים שמותיר לנו זמן לקצת ספורט או יציאה שקטה

זה מעניין לגלות את השקט הזה פתאום, והוא שייך כולו לאחרי החגים, פתאום יש לנו זמן לכל מה שדחינו מהחופש, להנות מהדברים הקטנים והפשוטים שהחיים מזמנים לנו, להנות מגשם בריא וטוב שמנקה קצת את הזוהמה שהצטברה באוויר. וזה בסדר, דכאון קטן מותר לפעמים, כולנו בני אדם, לא אוהבים מעברים קיצונים.

אבל שניה לפני הסוף, אשמח לקבל המלצה לאירוע קרוב או חג שמגיע, השגרה הזו תהרוג אותי יום אחד.